בית ראשון - כלים ומאפיינים

מחוץ למקדש הציב שלמה המלך מאגר מים אדיר מנחושת הנקרא בשם "ים הנחושת". מאגר זה שימש לצורכי אספקת המים השוטפת לעבודת הכוהנים במקדש ולמילוי הכיורים שעל המכונות במים, והעברתם למקומות הנחוצים להם במקדש. ים הנחושת הועמד על שנים עשר פרים עשויי נחושת גם כן, המסמלים את שנים עשר שבטי ישראל.

הים ושנים עשר הבקר, שעליהם היה נשען, היו יצוקים נחושת. קוטרו עשר אמות, גובהו חמש אמות, והיקפו שלושים אמה. נפחו היה אלפים בת ומשקלו כשלושים טונות לערך.
וכדברי הכתוב:
"עוביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן אלפים בת יכיל" (מל"א ז, כ"ו).
לפי חישובים מדוקדקים היה בית קיבולו מארבעים אלף עד ששים אלף ליטר מים, הים היה מעין מאגר רב-מידות שממנו היו ממלאים את הכיורים. מיכלי מים דומים נודעו גם במקדשים שבארצות המזרח, ואף בערב הדרומית, ופעמים שהיו מכונים אף הם בשם "ים".

הים שבבית המקדש סיפק מים לכוהנים, והרי רחיצתם של משרתי המקדש תפסה מקום נכבד בעצם עבודת הקודש והייתה בחינת קידוש ידים ורגלים. התורה מזהירה בחומרה רבה את בני אהרון על ניקיון גופם:
"בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'. ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והייתה להם חוק עולם לו ולזרעו לדורותם" (שמות ל: כ, כ"א).

המידע הובא מתוך אתר דעת .